מועדון יידיש מהבית - איגרת מס' 20 על הסופר א' קרפינוביץ

איגרת מס' 20 מוקדשת לסופר אברהם קרפינוביץ

אברהם קרפינוביץ' נולד בשנת 1913 בווילנה ולמד בתיכון בו היתה שפת ההוראה יידיש. אביו היה מנהל התיאטרון העממי בווילנה. עם פלישת הגרמנים ב-1941 נמלט אברהם לברה"מ והגיע עד קזחסטן. לאחר המלחמה שב לווילנה, שם נודע לו כי משפחתו נרצחה בפונאר. באפריל 1947 עלה על אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" שנתפסה על ידי הבריטים ונשלח למאסר בקפריסין שם נכלא במחנה מעצר למשך שנתיים. בתקופה זו למד עברית וכתב סיפורים רבים.

בשנת 1949 הגיע לישראל. תחילה עבד בתיאטרון ההומוריסטי "המטאטא" וכעבור זמן מה הגיש את מועמדותו לתפקיד המנהל האדמיניסטרטיבי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית וקיבל את התפקיד בזכות שליטתו בשבע שפות. ב-33 שנות עבודתו בתזמורת דבק בו הכינוי "הכל-יכול", בזכות יכולתו להתגבר על כל בעיה ומכשול. המוטו שהנחה אותו כל חייו היה "ללא השכלה נועדנו להכחדה". בזמנו הפנוי למד היסטוריה באוניברסיטת לונדון. כתב ספרות ומונוגרפיות ביידיש, ופרסם בעיתונות היידית בישראל מאמרים שדנו בעניינים פוליטיים ובגורלה של שפת יידיש ותרבותה.

בשנת 1951 הצטרף לחבורה הספרותית היידית "יונג ישראל" שהיתה פעילה בארץ בשנות החמישים. ב-1959 פרסם את הרומן הראשון שלו, דער וועג קיין סדום (הדרך לסדום). אחריו נדפסו ביים ווילנער דורכהויף (ליד חצר־המעבר הווילנאית, 1967); סיפורים על מלחמת ששת הימים, א טאָג פון מלחמה (יום של מלחמה), 1973; אויף ווילנער גאסן (ברחובות וילנה, 1981); צו פוס קיין ארץ־ישראל (ברגל לארץ ישראל, 1985); אויף ווילנער וועגן (בדרכי וילנה, 1987); די געשיכטע פון ווילנער גר־צדק גראַף וואַלענטין פאָטאָצק) סיפורו של גר הצדק מווילנה גרף ולנטין פוטוצקי, 1990); ווילנע, מיין ווילנע (וילנה, וילנה שלי, 1993); געווען, געווען אַמאָל ווילנע (היה היתה פעם וילנה, 1997).

ספרו היחיד שכתב בעברית הוא המונוגרפיה על בוריסלב הוברמן – “קווים לדמותו“ (1973) שגיבורה הוא הכנר הידוע, מייסד התזמורת הפילהרמונית ברוניסלב הוברמן.

בתרגום עברי ראה אור ספרו "סיפורי וילנה", 1995 ובו מבחר של שנים עשר סיפורם. בסיפוריו מועלית וילנה היהודית, שלפני השואה, על כל צבעוניותה וניגודיה, טיפוסיה המיוחדים, בעיקר משולי החברה, וההתרחשויות האופייניות לזמנן ולמקומן, והם נקראים כמעט כאגדות.

סיפוריו תורגמו גם לגרמנית, לליטאית ולרוסית . זכה בפרסים ספרותיים בעולם תרבות יידיש , בהם: פרס מנדלי מוכר ספרים לסופרי יידיש מטעם עיריית תל אביב (1976), פרס איציק מאנגער ליצירה ספרותית ביידיש (1981) ופרס ראש הממשלה לספרות יידיש (1988).

איש צנוע מאין כמוהו היה קרפינוביץ' אף שיצר קשרי חברות אמיצים עם גדולי המוזיקאים וגדולי הפוליטיקאים. הוא נהנה מידידות ארוכת שנים עם הנשיא השלישי זלמן שז"ר ועם ראש הממשלה גולדה מאיר. ספריו תורגמו לשפות שונות והרצאותיו על הספרות האידית מילאו אולמות מפה לפה במוסקבה, כמו גם באנגליה ובארה"ב. הוא עזר למשוררים צעירים להוציא לאור את יצירותיהם. הנושא המרכזי של יצירתו הוא הקהילה היהודית בווילנה, על השכבות החברתיות המגוונות שנמנו עמה. מקום מיוחד הקדיש לדמויות שוליים ולאנשי העולם התחתון. סגנונו ניכר באיכויות נטורליסטיות וכתיבתו מאופיינת ברגישות לירית, בחמלה ובהומור.

לציון יום הולדתו ה-90 נערך לכבודו ערב ספרותי בבית שלום עליכם. כמו כן הספיק לערוך טיול שורשים בוילנה עיר הולדתו האהובה. עד יומו האחרון כתב לעיתון "לעצטע נייעס" (מהדורת ידיעות אחרונות באידיש) וחמישה ימים לפני מותו הרצה בירושלים באירוע מטעם ארגון "יונג אידיש".

אברהם קרפינוביץ' נפטר בתל אביב בב' בניסן תשס"ד, 24 במארס 2004. ארגונים העוסקים בהנצחת התרבות האידית ברחבי העולם מנציחים את זכרו של בטקסים ופעילויות נוספות. אף שנפטר בשיבה טובה שותפים כל מכריו להרגשה כי הלך לעולמו בטרם עת.

להעשרה:

הרצאתו של ד"ד מרדכי יושקובסקי, חוקר תרבות ופולקלור היידיש ,חבר הוועד המנהל של הרשות, במסגרת הסידרה: וילנה יהודית דרך צחוק ודמע. אלמנט הומוריסטי ביצירותיו של אברהם קרפינוביץ'.

מפגש בבית לייוויק מוקדש לאברהם קרפינוביץ' במסגרת סדרה בעקבות סופרי וילנה, עליו ומספריו ביידיש https://www.youtube.com/watch?v=qPCaxZ5JzII

ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה, באתר יד ושם 

הדגל האדום", בתרגום לאנגלית מאת הלן חוה מינץ (מתוך ספרו "אויף ווילנער גאסן", 1981), באתר JewishFiction.net 

מסיפוריו: "כלי-כסף מפולין"; תרגמה רבקה בסמן, מאזנים נג (1981) 285–290, המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה; "סיפורו המופלא של אורקע נאכאלניק", קשר 18, סתיו 1995, 93–101