שלום לידידי הרשות ולשוחרי תרבות היידיש.

הקליפ לשיר של יוני אילת, "זאָל זײַן" ("אולי", "שיהיה") מאת יוסף פאפירניקוב שנעשה בתמיכת הרשות הרשות הלאומית לתרבות היידיש, עלה לגמר בתחרות בינלאומית בפסטיבל Kleztival בברזיל! 

נודה לכם אם תוכלו להצביע לו, צריך רק למלא שם ואימייל ולבחור בשיר Zol Zain של Yoni Eilat, שהוא השיר העשירי (האחרון ברשימה). 

https://forms.app/form/5f4a64f966a26237556b420b

להלן קישור לשיר כדי שתוכלו להאזין, להתרשם ולהצביע!

https://youtu.be/4xxAjDL9I1w

מועדון יידיש מהבית - מיזם חדש של הרשות ברוח התקופה

איגרת מס' 14 מוקדשת למשורר, מחזאי וסופר פרץ מַרְקִיש

  פרץ מַרְקִיש היה משורר, מחזאי וסופר יידי, מבכירי המשוררים היהודים בברית המועצות.

 נולד בפּוֹלוֹנוֹיֶה שבאוקראינה בדצמבר 1895. הוצא להורג בפקודת סטלין ב-12 באוגוסט 1952 במוסקבה יחד עם קבוצת הרוגי המלכות בברית המועצות, קבוצת אמנים שפעלה להפיץ יצירות כדי לשמר את גחלת המורשת העברית, ולהביא ליהודים את בשורת ההתעוררות הלאומית היהודית בארץ ישראל.

אביו היה מלמד בחדר. בגיל צעיר עזב פרץ את הבית, תחילה לברדיצ'ב ולאחר מכן לאודסה, שם עבד בעבודות מזדמנות. מגיל 17 החל לכתוב שירים, תחילה ברוסית ואח"כ ביידיש. מרקיש שירת בצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, נפצע קשה בקרב ושוחרר מהצבא. הוא התיישב בקייב והחל לפרסם שירים אקספרסיוניסטיים וסיפורים קצרים בעיתון יהודי. בשנת1920 הוציא אוסף שירים ביחד עם שני משוררים יידיים, דוד הופשטיין ולייב קויטקו. ב-1921 עזב את רוסיה ובמשך כחמש שנים חי ועבד בפולין, בגרמניה ובצרפת. בשנים 1922–1924 הוציא לאור עם אורי צבי גרינברג, עוזר ורשבסקי ומלך ראוויטש את כתב העת הספרותי "כאַליאַסטרע" (יידיש: "כנופיה").

ב-1926 עבר למוסקבה, בירת ברית המועצות, שם התפרסם כסופר, כמחזאי ובעיקר כמשורר בשפת היידיש. כתב שני רומנים: אחד על אחד" ו"דור הולך ודור בא", מחזות ("האדמה" ו"משפחת עובדיה") ומאות שירים. שיריו תורגמו בין השאר לרוסית. חלק מהמבקרים הספרותיים ביקרו את מרקיש על כך שיצירותיו "לאומניות מדי" ואינן עומדות בקנה המידה של "האינטרנציונליזם הסוציאליסטי".

פרץ נשא לאישה את אסתר ב-1930. לבני הזוג נולדו בת, אולגה, ושני בנים, שמעון ודוד. בשנת 1941, עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, היה מרקיש בין מייסדי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ומן החברים הבולטים בו.

אחרי המלחה השלטונות הסובייטים שמו להם למטרה להכחיד את הציונות מקרב יהודי רוסיה. היו אלה שנות שלטונו של סטלין והם הואשמו בגין "פשעים ממלכתיים חמורים בקשר עם הפעילות של הוועד היהודי האנטי פשיסטי שנאשם בפעילות ציונית".

 בראשית 1949 נכלא פרץ בכלא במוסקבה יחד עם עסקנים יהודים רבים, סופרי יידיש, משוררים ואנשי תיאטרון באשמת פשעים ממלכתיים חמורים וקשר לפעילות ציונית. הוא ישב בכלא שלוש שנים וחצי, בהן למשפחתו לא הותר לראותו. פרץ נשפט, נדון למוות והוצא להורג עם יתר אנשי הרוגי המלכות בברית המועצות ביום כ"א באב תשי"ב (12.8.1952). בן חמישים ושש במותו. הוא היה אחד מקבוצה בת 13 סופרים, משוררים ושחקנים יהודים אשר נדונו למוות והוצאו להורג באותו לילה.

 לובה אליאב, מזכיר בשגרירות ישראל במוסקבה באותו זמן, אמר עליהם: "בספריהם ובשיריהם הם העזו לעורר מוטיבים יהודיים לאומיים ואפילו להצביע על סמלים יהודיים דתיים... לנו לא היה ספק שאנשים אלו, בתנאים בלתי אנושיים וקשים ניסו לעורר מחדש בקרב קוראיהם, יהודי ברית המועצות, זיק יהודי... אך נוכחנו שעמלם וקורבנם לא היה לשווא. שמותיהם וכתביהם, שאמנם היו אז אסורים, התגלגלו ועברו מיד ליד בין היהודים והיו אחד הקטליזטורים של התחייה היהודית הלאומית בברית המועצות".

 בשנת 1956, אחרי מות סטלין והשינויים בממשל של ברית המועצות, טוהר שמו של פרץ. שיריו נדפסו מחדש, הן ביידיש והן בתרגום לרוסית.

משפחתו של פרץ גורשה לסיביר לעשר שנים. בסוף שנת 1972 הם עלו לארץ. בנו דוד מרקיש הוא סופר ועיתונאי ישראלי הכותב ברוסית ובעברית.

בישראל הוכר פרץ מרקיש כהרוג מלכות. בכמה ערים בארץ נקראו רחובות על שמו.

 בין יצירותיו הידועות:

 ספרו "מילכאָמע" (מלחמה), מוסקבה, 1948 נכתב על פי כללי כתיבת היידיש הפונטית הנהוגה בימי סטלין, ללא התחשבות באותיות סופיות ("פערעצ" במקום "פרץ") ובכתיב העברי. ב-1956 יצא הספר אחר כך גם בניו יורק ושם נקרא "מלחמה".

"די קופע"

פרץ מארקיש כתב את השיר הנראטיבי "הערמה" בשנים 1920-1921 , לאחר גל הפוגרומים ששטף את אוקראינה בשנים 1918-1919 ובו תיאור הרוגי הפוגרום. הקומפוזיציה שעל הכריכה נעשתה על-ידי הנריק ברלוי, משחקת עם שם הפואמה ומזכירה מבחינה חזותית "הערמה" ("די קופּע"), היהודים הנרצחים נאספו ב"ערמה" . 'הערמה' היא עדות פיוטית לטרגדיה ההיא. מהדורה ראשונה של היצירה ראתה אור בשנת 1921 בוורשה והשנייה ב-1922 בקייב

יצירות שתורגמו לעברית:

"דור הולך ודור בא": רומן "דור אויס דור אײַן"
רומן רחב יריעה על החיים באוקראינה, על הגיטאות, על הפוגרומים ועל חיי היום-יום. תרגם מיידיש: אליהו מייטוס , תל אביב: איגרא, תש"ד. מהדורה נוספת: על מארקיש ויצירתו: גיטל מיזל; עורכים: ד' הנגבי וא' פורת; הבאה לדפוס ותרגום הנספחים: חיים פלג, מרחביה: ספרית פועלים, 1962

"למחוללת יהודיה": פואמה "צו א יידישער טענצערין" : פואמה עברית: חנוך קלעי, גבעתיים-רמת גן: מסדה 1976

"כיוון לא צפוי": "שירים די אומגעריכטע ריכטונג": לידער מיידיש: שלמה אבן שושן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ח.

שירים ופואמות: מאה שנה להולדת המשורר 1895–1995 תרגום מיידיש: חנוך קלעי, שלמה אבן שושן, נתן יונתן, ירושלים: בסדר, תשנ"ח-1998.

 יאבדו שמיים וארץ: שירת האפוקליפסה היידית משה-לייב הלפרן, א' ליילס, פרץ מרקיש, ה' לייוויק; תרגם מיידיש: עידו בסוק; ערך והוסיף אחרית-דבר: אברהם נוברשטרן), [תל אביב]: קשב לשירה, תשס"ב-2002.

 להעשרה:

פרץ מרקיש וגורלו: חייו ואחריתו של משורר יהודי, דבר, 26 באוקטובר 1956

האנוסים של המאה העשרים: הנאמנות הלאומית אצל סופרים יהודית בברית המועצות, ד"ר מרדכי יושקובסקי י www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=1&id=955

בן ארבעים לנצח, דוד מרקיש, תרבות וספרות: , באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008 https://www.haaretz.co.il/literature/1.1353731

איגרת מס' 13 עוסקת בציון תאריך חיסול גטו וילנה

שבימים אלו ימלאו לו 77 שנים  – 23 בספטמבר 1943.

למרות תנאי המחיה הקשים מאוד, בגטו התקיימו חיי תרבות עשירים, הוקמה קבוצת תיאטרון, הספרייה המשיכה לפעול והתקיימו סימפוזיונים, נשפים ו"מסיבות תה" תרבותיות של חברי אגודות המורים, הסופרים, המוזיקאים, השחקנים והציירים שבהם הרצו על נושאים שונים, נאספו תעודות ומסמכים לארכיון על חיי הגטו והתקיימו אף תזמורת סימפונית ומקהלה.

שירים רבים מאוד הושרו בגטאות, מהם שירים שהמילים והלחן  היו ישנים, מהם שירים שהותאמו בהם מלים חדשות ללחן ישן  ומהם שירים שהמילים והלחן גם יחד היו חדשים.

לקריאה נוספת: על מוסיקה בזמן השואה   

הסדנה לשיר היידי האמנותי ע"ש נחמה ליפשיץ בניהולה של רגינה דריקר, הוזמנה להנציח את קורבנות השואה עם התוכנית "הגבורה אל מול הכליון - עדויות". הערב שהתקיים בווילנה ב-2018 הוקדש לגיבורי גטו וילנה. התוכנית כללה שירים ביידיש מגטו וילנה, קטעים מספרים ותיעוד מצולם עם תרגום לליטאית.  הסולנים והמלווה בפסנתר היו כולם מישראל.  התוכנית הוקלטה בהופעה חיה בהיכל התיאטרון של אוניברסיטת וילנה. מצ"ב סרטון ובו קטעים מהתכנית.  

ברצוננו לציין את השיר "אונטער דײַנע ווײַסע שטערן" שנכתב ע"י המשורר אברהם סוצקבר והולחן מיד לאחר כתיבתו, הושר בפי רבים בחודשים האחרונים לפני חיסולו של גטו וילנה ולאחר השואה היה לאחד הטקסטים הייצוגיים המיטיבים לבטא את האימה. השיר שנקרא בעברית "תחת זיו כוכבי שמיים" נכתב ב-1943, בעיצומה של השמדת היהודים בגטו, והוא נעשה מעין המנון ותפילה של היהודים בגטו וילנה ובכלל. שיר זה הוא מעין דו-שיח בין המשורר המדבר בגוף ראשון לבין האל. המחבר מביט בלילה אל הכוכבים ומבקש " שִׂים עָלַי אֶת כַּף יָדְךָ!". הכוכבים אכן שולחים את אורם אל המחבר אך לו אין דבר כדי להחזיר לאלהים. לדבריו רק על אלהים הוא משליך את יהבו, ומנגד הוא שואל "אַיֶּךָּ, אֵל?". בשיר מופיעים המילים "מרתפים", "סמטאות", "עליות", "גגות" – המרמזים על מנוסת המחבר מפני המרצחים. רק במקום אחד כתוב במפורש – "דְּמִי הָרֶצַח מְחַלְחֵל", עדותו של המחבר למעשי הרצח המקיפים אותו.

הלחן נעשה עוד בגטו וילנא על ידי אברהם ברודנו (אבֿרהמל ברודנאָ), פועל פשוט מהגטו. ברודנו נרצח במחנה הריכוז קלוגה ב-1944. הרבה גירסאות לשיר מרגש זה  - אנו מצ"ב מספר קישורים להנאתכם: נחמה הנדל, אסתר עופרים, אסנת פז       

איגרת מס' 12:  שלוש הרצאות ביו-טיוב שהוכנו על ידינו, היכנסו לקישור.

 איגרת מס' 11:  לאָמיר רעדן ייִדיש - בואו נדבר יידיש, היכנסו לקישור.

למבחר מילים, ביטויים ומשפטים, היכנסו לקישור.

איגרת מס' 10: מקבץ פרפראות הקשורות לשפת היידיש ותרבותה, חלקן רציני וחלקן פחות

לפרטים היכנסו לקישור.

איגרת מס' 9: שלוש הרצאות מפיו של ד"ר מרדכי יושקובסקי

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 8: על הסופר שלום אש

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 7: "ביידיש זה מצחיק יותר" על שמעון דז'יגאן וישראל שומאכר

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 6: הרצאה "מסע בין עולמות" של פרופ' אברהם נוברשטרן

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 5 מוקדשת למשורר שמואל שמעון פרוג שהשנה אנו מציינים 160 שנה להולדתו

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 4: על הסופר היידי יצחק בשביס זינגר

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 3: הרצאתו של לייבל באָטוויניק "אַ ייִד זינגט" על אביו, המלחין והמורה למוזיקה דוד באָטוויניק

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 2: הצגת היחיד של שמואל עצמון

לפרטים היכנסו לקישור.

אגרת מס' 1: הרצאתו של גל קליין על עולם הכליזמר

לפרטים היכנסו לקישור.