הצגה "יוסל רקובר מדבר אל אלוהים" הועלתה לרשת

לאתר של השחקן והבמאי שמוליק עצמון-וירצר (חתן פרס מפעל החיים של הרשות הלאומית לתרבות היידיש לשנת 2015) הועלתה ההצגה "יוסל רקובר מדבר אל אלוהים" שצולמה בפסטיבל תיאטרונטו 2019 בתיאטרון הבימה.

https://shmuel-atzmon.co.il/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%9C-%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D

"יוסל רקובר מדבר אל אלוקים" - מונודרמה מאת צבי קוליץ בביצוע שמואל עצמון-וירצר.

זאת יצירתם של שמוליק עצמון ומוטי סנדק על פי סיפור מאת צבי קוליץ על צוואה שנמצאה באחת החורבות בגטו ורשה, מוסתרת ותחובה בתוך בקבוק קטן. את הצוואה כתב, בשעות האחרונות של הגטו, יהודי בשם יוסל רקובר. ההפקה ביוזמת המכון לקידום תיאטרון יהודי.
משחק: שמוליק עצמון, תרגום מיידיש: עדה פלדור, עיבוד: שמוליק עצמון ומוטי סנדק, בימוי: מוטי סנדק, מוסיקה: אבי בנימין, נגן: תומר עמיקם, הקלטה: אליצור ראובני, הקלטת מוסיקה: ליאם תורג'מן. הוקלט לפני קהל בתיאטרון הבימה בהפקת תיאטרון הנפש, ערך והפיק: איל שינדלר - כאן במה תאגיד השידור כאן 11.
בשנת 1946 בעודו ספון בחדר בית מלון בארגנטינה,בפרץ השראה של לילה אחד כתב צבי קוליץ ביידיש את הסיפור "יוסל רקובר מדבר אל אלוקים" ("יאָסל ראַקאָווערס ווענדונג צו גאָט") עבור גיליון יום הכיפורים של העיתון "די ייִדישע צײַטונג". כעבור שנה הסיפור מתפרסם בשנית, הפעם בניו יורק, בתרגום לאנגלית וללא שם המחבר. מכאן ואילך קיבל הסיפור חיים משל עצמו.
בשנת 1953, בתל אביב הונחה מעטפה על שולחנו של המשורר ועורך כתב העת היידי "די גאָלדענע קייט" אברהם סוצקובר, עליה רשום: "צוואה שנכתבה בגטו וורשה". על הטקסט או המעטפה לא נרשמה המילה "סיפור" או שם המחבר וגם לא מקור העיתון הארגנטינאי שבו התפרסם הסיפור לראשונה.
בשנת 1954 ערך אברהם סוצקובר את הטקסט הזש ופרסם אותו ביידיש ב"די גאָלדענע קייט" - כתב העת החשוב ביותר בשפת היידיש שלאחר השואה, כמסמך אותנטי שנמצא בתוך בקבוק בין חורבות גטו ורשה. סיפור זש תורגם בינתיים לגרמנית, צרפתית, אנגלית, הולנדית ופולנית ועורר הדים עצומים והתרגשות גדולה בכל מקום בו פורסם ,אף נקרא על ידי אנשי רוח רבים, ביניהם תומס מאן, יצחק בשביס-זינגר והפילוסוף היהודי הנודע עמנואל לוינס.
צבי קוליץ הגיב מיד לפרסומים האלה וטען כי הוא זש שחיבר את הסיפור וכי אין זש מסמך דוקומנטרי, למרות כל זש האשימו אותו בזיוף וטענו כי הוא נוכל ומתחזש. בסופו של דבר נחשף הסיפור המקורי שפורסם בארגנטינה. כך הוכר צבי קוליץ כמחברו.

ההפקה בוצעה בתמיכת הרשות הלאומית לתרבות היידיש.